למוזה שלכם לא אכפת במה אתם עובדים

מאמר מאת שירי גרוסברד, שותפה מייסדת G-CMO ומנהלת מוזות ותיקה

איך נשמעת תמונה של ליטל ריצ׳רד נכנס לקאדילק אדומה?

לרובנו השאלה הזאת נשמעת קצת משונה. לדיוויד בואי זו הייתה דרך להסביר למפיק המוזיקלי נייל רודג׳רס איך הוא רוצה שהאלבום הבא שלו יישמע. התוצאה הייתה האלבום האלמותי: Let’s Dance.

בתמונה, ריצ׳רד לבש חליפה אדומה ונכנס למכונית אדומה. רודג׳רס הבין ממנה שבואי מחפש משהו שמושרש בעבר אבל מרגיש מודרני ועל־זמני. תחשבו על זה בישיבת הקריאייטיב הבאה שלכם: ״ככה אני רוצה שזה ירגיש״, ובובה של לה בובו על השולחן.

אצל דולי פרטון, חומר הגלם היה ממש בקצות האצבעות. בזמן צילומי הסרט “Nine to Five” היא הקישה ושפשפה את הציפורניים האקריליות שלה זו בזו כדי ללוות את השיר שכתבה. הצליל הזכיר מכונת כתיבה והתאים לסיפורן של הנשים במשרד. הציפורניים נכנסו גם להקלטה, עם הקרדיט “Nails by Dolly”. מניקור עם תמלוגים.

מזמרים ויוצרים אנחנו כבר מצפים לסיפורים כאלה. אבל למוזה אין העדפה לאנשים שעולים על במה. לפעמים היא מגיעה למישהו שבכלל בונה מחשבים.

סטיב ג׳ובס נשר מהלימודים, אבל המשיך להגיע לשיעורים שסיקרנו אותו. אחד מהם היה קליגרפיה. בלי חובות אקדמיות ובלי תוכנית לשימוש עתידי, הוא למד על צורות אותיות ועל המרווחים ביניהן. כעבור עשור, כשעבד על המקינטוש הראשון, מה שלמד שם מצא את דרכו אל המחשב.

אולי אנחנו מסננים מוקדם מדי

קל להתפעל מהסיפורים האלה בדיעבד. קשה יותר לתת מקום לדבר מסקרן כשעוד אין לנו מושג למה הוא ישמש.

אנחנו שואלים מה ניקח מהרצאה עוד לפני שנכנסנו לאולם. מוותרים על תערוכה כי היא רחוקה מהתחום שלנו. שומרים מאמר על טרנדים בשיווק, ומדלגים על שיחה או על סרטון עם מישהי שעובדת בעולם תוכן אחר לגמרי.

לסינון הזה יש היגיון: הזמן מוגבל. אבל יש לו גם מחיר. כשאנחנו דורשים מכל דבר להוכיח רלוונטיות מראש, אנחנו משאירים בחוץ דווקא את מה שעשוי להפתיע אותנו.

לתת לעצמנו להתעכב

מוזה יכולה להימצא בכל מיני מקומות בלתי צפויים. כדי לפגוש אותה, כדאי לתת לעצמנו להתעכב על משהו שעורר בנו סקרנות, גם בלי להבין למה.

זה יכול להיות משפט ששמענו במקרה, צליל שחוזר על עצמו, חלון ראווה או שיחה שהתגלגלה לכיוון שלא תכננו. משהו קטן שנשאר איתנו. אפשר לתת לו מקום בלי למהר לתרגם אותו לרעיון או למשימה.

אצל ג׳ובס עבר עשור עד ששיעורי הקליגרפיה מצאו את מקומם במחשב. בזמן שלמד, הוא פשוט נהנה מהיופי של האותיות. גם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתעניין במשהו בלי לדעת מראש לאן הוא יוביל.

זו הסקרנות שמאחורי MUSE: לפגוש אנשים מעולמות אחרים, לשמוע איך הם חושבים ועובדים, ולתת מקום גם למה שלא ידענו שאנחנו מחפשים.

אחרי הכול, בואי ורודג׳רס הסתכלו על תמונה. עכשיו אנחנו יכולים לרקוד אותה.